מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ברכה אריאל ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד, שהוגשו בגין תאונת דרכים מיום 10.1.07. התובעת בתביעה העיקרית הנה מנורה חברה לביטוח בע"מ, אשר רכב מסחרי המבוטח על ידה, נפגע בעת שאופנוע השייך לנתבע 2 והנהוג על ידי הנתבע 1, התנגש בו, שעה שרכב זה עמד בשולי הדרך, לאחר שנעצר על ידי המשטרה עקב נסיעה במהירות מופרזת.

מנורה תובעת בעילת שיבוב את הנתבעים 1 ו-2 וכן את משטרת ישראל בגין הסכומים ששילמה למבוטחה, בסך של 27,226 ₪. הנתבעים 1 ו-2 שלחו הודעת צד ג' למשטרת ישראל. כמו כן, בתביעה שכנגד, תובע הנתבע 2 מאת מנורה, מאת מבוטחה, מאת הבעלים של הרכב המסחרי ומאת המשטרה, סכום של 19,566 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לאופנוע וכן בגין הוצאות ושכר טרחה.

רקע עובדתי

ביום 10.1.07, בשעה 13:00 לערך, בוצעה פעילות אכיפה של נהיגה במהירות אסורה בכביש מס' 2 לכיוון דרום, באזור קמ' 77 ע"י שני שוטרי סיור, רס"ר נחום קניג ופקד ארז עמר. השוטרים עשו שימוש במכשיר הממל"ז ועצרו את הרכב המסחרי, אשר נסע במהירות מופרזת והורו לו לעצור בשולי הדרך. נהג הרכב המסחרי (נתבע 2 בתביעה שכנגד) עצר את רכבו, יצא אל השוטרים ועמד לצידם בשולי הדרך. אין מחלוקת שהאופנוע, שעליו רכב באותה עת הנתבע 1, פגע בשלב זה ברכב המסחרי מאחור והסב לו נזקים. גם אין מחלוקת כי נגרמו נזקים לאופנוע. כתוצאה מהתאונה, נפצע קשה הנתבע 1, שרכב על האופנוע. המחלוקת בתיק זה, הנה הן לגבי נסיבות התאונה והן לגבי שאלת האחריות, כאשר כל צד מטיל את מלוא האחריות לקרות התאונה, לפתחו של האחר.

דיון

הצדדים הסכימו כי בית המשפט ייתן פסק דין מנומק על יסוד חומר הראיות וטיעוני הצדדים ללא חקירת מצהירים ועדים.

רשלנות רוכב האופנוע

לגרסת התובעת, רכב מבוטחה עצר בשול הימני של הדרך וזאת לבקשת השוטר שהיה במקום. העצירה נעשתה במרחק של כחצי מטר מן הפס הצהוב ותוך כך שהרכב המסחרי לא בולט כלל לתוך נתיב הנסיעה. עוד טוענת התובעת כי האופנוע עקף רכב אחר מצד ימין תוך ירידה לשולי הדרך ולאחר מכן פגע ברכב המסחרי מאחור בחלק השמאלי לכיוון מרכז הרכב. התובעת סבורה כי האחריות לתאונה מוטלת כולה על רוכב האופנוע ומיקום עצירתו של רכב מבוטחה הנו באחריות המשטרה.

לעומת זאת, לגרסת הנתבעים 1 ו-2, הנתבע 1 לא ביצע כל עקיפה ולא נסע בשוליים. חלקו השמאלי אחורי של הרכב המסחרי עמד בדיוק על הפס הצהוב של השול הימני ואף בלט לתוך נתיב הנסיעה, באופן אשר מסכן את התנועה (ראה חוות דעת בן עזרי משה מטעם הנתבעים 1 ו-2). האופנוע נסע בנתיב הימני ולא בשולי הדרך, או אז התנגש בעוצמה בחלקו האחורי השמאלי של הרכב המסחרי שחלקו עמד על הפס הצהוב וכך אירעה התאונה. הנתבעים 1 ו-2 רואים ברכב המסחרי והמשטרה כאחראים בלעדית לתאונה.

לגרסת המשטרה, פעולת השוטרים הייתה בהתאם לנוהלי המשטרה, הרכב המסחרי עצר בתוך השול הימני, במרחק של כחצי מטר מן הפס הצהוב, הרכב לא בלט כלל לנתיב הנסיעה ולא גרם להפרעה או לסיכון לתנועה. נהג האופנוע, הוא האשם בתאונה, שכן סטה מנתיב נסיעתו ונסע בשול הימני של הדרך, נהג במהירות גבוהה והתנגש בעוצמה ברכב המסחרי שעמד בתוך השול הימני.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטיעוני הצדדים, נחה דעתי, כי יש לראות ברוכב האופנוע כאחראי באופן בלעדי לתאונה.

אני נכון לקבל את קביעתו של המומחה מטעם הנתבעים 2-1 בעניין עמידתו של הרכב המסחרי קרוב מאוד לקו ה-0 של השוליים וזאת משום שמסקנה זו עולה בקנה אחד עם תמונות שצולמו בתכוף לאחר האירוע, כמו גם עם השרטוט של בוחן התנועה.

לפי התמונות שמתעדות את מיקום הרכב המסחרי לפני הניסוי שבוצע על ידי הבוחן להתאמת נזקים, עולה כי המרחק בין חלקו האחורי שמאלי של הרכב לפס הצהוב אינו חצי מטר אלא זניח. לפי שרטוט הבוחן לגבי מיקום הרכב ביחס לפס בצירוף נתוני הבוחן ביחס לרוחבו של הרכב המסחרי, עולה כי חלקו האחורי שמאלי של הרכב עמד ממש על קו ה-0 של הפס. לפי נתוני השרטוט, השול מאספלט הנו 3.40 מ', המרחק מסוף שול האספלט בחלק הסמוך לשול הכורכר הנו ועד לחלק האחורי ימיני של הרכב הנו 1.60 מ'. לפי נתוני הבוחן אודות רוחבו של הרכב המסרחי, מדובר ב- 1.80 מ'. לפיכך, לפי חישוב של 3.40 מ' פחות 1.80 מ' פחות 1.6 מ' מתקבל מרחק 0. יצויין כי מתמונות שצולמו כחלק מניסוי התאמת הנזקים, עולה כי הרכב המסחרי הוזז לצורך כך, שכן המרחק בינו ולבין הפס הצהוב בתמונות אלה, הנו רב יותר מאשר נראה לעין בתמונות שצולמו לפני הניסוי.

דא עקא, גם בהתבסס על ממצאים אלה, ביחס למיקום הרכב המסחרי (ממש על הפס הצהוב), יש להגיע למסקנה הברורה, כי האחריות לתאונה מוטלת כל כולה על כתפי רוכב האופנוע.

לו היה נוהג רוכב האופנוע בזהירות המינימאלית הנדרשת, אין ספק כי לא היה מתנגש ברכב המסחרי, גם אם רכב זה עמד על הפס הצהוב וגם אם בלט לתוך נתיב הנסיעה. יתרה מכך, לא צריך להיחשב כמי שמרחיק לכת, כדי לומר שהוא הדין אם הרכב המסחרי היה עומד ממש באמצע נתיב הנסיעה. חובת הזהירות שחלה על הנוהג בכביש והחובה האלמנטרית להסתכל קדימה בעת הנסיעה ולהתאים את מהיקרות הנסיעה לתנאי הדרך ובפרט בכביש בינעירוני, נועדה, בין היתר, כדי להבחין במכשולים בדרך או בכל מניעה אחרת שקיימת בדרך והמונעת המשיך נסיעה (כגון פקק תנועה וכו'). משהתנגש רוכב האופנוע ברכב המסחרי שעמד בשול הדרך, גם אם ממש על הפס הצהוב, המסקנה המובנת מאליה הנה כי כי רוכב האופנוע לא נקט בזהירות הנדרשת.

זאת ועוד: לפי חוות דעתו של בן עזרי, מטעם הנתבעים 1 ו-2 עצמם (ס' 9 ט' לחוות הדעת), רוכב האופנוע נסע "במהירות גבוהה מאוד", מה שתומך במסקנתי הנ"ל.

על בסיס דו"ח הבוחן ועל בסיס חוות דעתו של מומחה הנתבעים 1 ו- 2, ממקום התאונה ועד לעיקול שממנו הגיע רוכב האופנוע קיים מרחק של 150 מ'. לגרסת מומחה הנתבעים, במהירות של 100 ק"מ יעבור האופנוע את המרחק הנ"ל בכ- 5.3 שניות, כאשר זמן העצירה הדרוש במקרה חירום הוא 5.05 שניות ומרחק 84 מ'. לפיכך, גורס המומחה, מהרגע שהבחין רוכב האופנוע לאחר השלמת הפנייה בכביש, ברכב המסחרי שעמד על השול, לא היה סיפק בידיו לבלום.

לדידי, דווקא בהתבסס על הממצאים העובדתיים האמורים, יש להגיע למסקנה כי רוכב האופנוע התרשל, שכן דווקא בעת ביצוע פנייה בכביש מתעקל, היה על רוכב האופנוע להאיט את מהירותו, בדיוק על מנת שלא למצוא את עצמו במצב הבלתי אפשרי שבו לא יוכל לבלום עקב גילוי מפגע בכביש, שהיה ברור לו ולפחות היה צריך להיות ברור לו, כי הוא יוכל להבחין בו, רק לאחר השלמת העיקול.

זאת ועוד: נהג הרכב המסחרי, אשר הנו למעשה העד היחיד אשר ראה את התאונה לנגד עיניו (נהג האופנוע נפצע קשה בתאונה ולא ניתן היה להגיש תצהיר מטעמו או להביאו לעדות), הצהיר בהודאתו במשטרה שניתנה ביום התאונה בשעה 16:10, מספר שעות בודדות לאחר קרות התאונה, כי האופנוע עקף רכב אחר תוך נסיעה על שולי הדרך ולאחר מכן התנגש ברכבו, וכלשונו – "אני עמדתי מחוץ לניידת מימין לשוליים אספלט כאשר אני עומד עם הפנים לכיוון חיפה צפון ואז ראיתי רוכב אופנוע עוקף רכב בשוליים ומתנגש ברכבי בחלקו האחורי בצד שמאל...".